ספר קבלה
"קן תורה"
הופך את התורה למדע
24. כרומוזומים וחוורתי
ב. גנטיקה
(המשך)
ה/ מחלות דם ממאירות (Leukaemias).
"כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" (דברים, יב, כג). והנפש לא תמיד מתנהגת בקדושה ובטהרה כהוגן, אלא לפעמים גם דוחפת את האדם לידי עוון. והיצר החזק ביותר שידוע היום – הוא היצר מיני, אשר במקרה הגרוע יכול להביא לגילוי עריות.
ואחת מהתכונות של גילוי עריות היא שאיש ואישה מתחברים לא בחיק המשפחה, ללא התחייבויות הדדיות, בלא הח”ד. במילים אחרות, לא בדרך האוירא. לפיכך גילוי עריות בתרגום ללשון הכרומוזומים פירושו, שכנף שלמה או חלקה, עוזבת את בן בריתה על מנת לחבור לכנף של כרומוזום אחר. והחיבור מתבצע ישר, בלי שום Centromere.
חוג זה של מוטאציות מכונה translocations, שפירושן "עובר מקום", ומקובל לרשום את פרטיהן באופן כזה, לדוגמא: t(9;22)(q34;q11)i. מה שמורה כי מדובר על translocation בין כנפים q [=ארוכות] של שני כרומוזומים, 9 ו-22 . הרישום (q34;q11) מצביע על המיקום המדויק בו התרחש ה- translocation. שהרי החל מהנקודה המרכזית, ה- Centromere, מודדים את המרחק לשני הכיוונים לאורך הכנפים. ובדרך זאת התקבלו המספרים 34 ו- 11, שמסמלים את המרחק מנקודת ה- Centromere.
הדוגמא שנקטנו ידועה בשם Philadelphia translocation, והיא נפוצה ביותר בקרב חולים
ב- Chronic Myeloid Leukaemia (CML)i (מתגלה אצל 95% חולים), וב-Acute Lymphocytic Leukaemias (ALL)i (ב- 20-50% מקרים).
ובכן, התוכן הפנימי של ה- translocations הוא בגידה בבן זוג, ויצירת קשר של זנות עם בעל משפחה אחרת. ואכן, על פי נתונים מדעיים רוב רובם של ה- translocations מביאים איתם מחלות דם או לימפה. "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ", ואם הנפש נגועה בגילוי עריות בצורה כלשהי, אזי לא פלא כי בראש ובראשונה עלול להיפגע הדם.
עתה בכוונתנו לחקור את מחלות הדם והלימפה, ולשם כך נשתמש במאגר המידע on-line, שנאסף תחת ראשותו של JL. Huret ב- University Hospital, צרפת: http://atlasgeneticsoncology.org//Anomalies/Anomliste.html
אך צריך להקדים שתי הסתייגויות לעיון זה:
א. אע"פ שמחלות הדם לכאורה קשורות לעבירות נפש – חלילה וחס לנו מלהטיל שום דופי בחולים. אין שום הצדקה לחשוד בהם בביצוע עבירות כלשהן, ובמיוחד כאשר קיימים בהם כל כך הרבה בעלי מידות טובות, אנשים קדושים וטהורים. אלא, כל הילודים עכשיו נושאים על כתפיהם נטל כבד של חטאי אבות וגלגולים קודמים. כל המורשת ההיא רשומה בתוך הכרומוזומים, ובשלב מסוים יכולה לצאת לפעולה. ויתכן כי אפילו פליטת פה לא מוצלחת יכולה לעורר מחלה.
ב. כפי שאומרים חז"ל: "אין אפוטרופוס לעריות" (כתובות, יג:), כלומר, לא ניתן לפקח על תחבולות היצר, ובמקרים בודדים מתרחשים כל מיני גילויי עריות, אפילו חולניים ביותר. אליהם מתייחסת רשימה שלRare translocations , מוטאציות נדירות, אשר בכל רחבי תבל נמצאו רק אצל חולים ספורים (במרבית המקרים רק אצל חולה אחד), הנמצאת בכתובת:
ובוודאי בתוכם שורר תוהו ובהו, כי באופן חד פעמי הכול יכול לקרות – ואין סיכוי למצוא שם הסדר. ברם, סוגי מחלות נפוצות יותר, אשר תדירותן נמדדה באחוזים, מורים על הכלל. וכלל העריות, כפי שידוע מהחיים, מתרחשות בין איש לבין אישה. במילים אחרות, הסברה נותנת כי בכל translocations, שתדירותם גבוהה – כנף אחת תהיה משרף והשנייה תהיה מן החיה. ואילו translocations בין שתי כנפי החיות או בין כנפי השרפים הם יחסית נדירים, ולא באים בחשבון.
כאמור, מקובל לכנות בכל כרומוזום את הכנף הקצרה באות p, ואת הכנף הארוכה באות q – ובתמונות מכוונים אותן כך, שהכנף הקצרה p תהיה למעלה, והכנף q הארוכה למטה. כיוון שהן בבחינת בני זוג הגרים בחיק המשפחה, ברור, כי אחת מהן חייבת להיות כנף שרף, והשנייה כנף החיה – אבל איזו כנף בדיוק, p או q, שייכת לשרף ואיזו מהן לחיה לא ידוע. לברר את העניין חד משמעית יסייעו ה- translocations מהטבלה 24.2, שמלבד מקרים בודדים, מכסים את כל מחלות הדם והלימפה הממאירות.
לגבי acrocentric כרומוזומים אנחנו כבר יודעים כי הכנף היבשה היא מהחיה, והכנף הבריאה היא מן השרף. לכן ניקח את 15q כנקודת מוצא, שהיא הכנף שמתפקדת כראוי, ולכן היא מהשרף – וממנה נגיע לכל הכרומוזומים צעד אחר צעד. למשל, translocation t(15;17)(q22;q21)i יגלה, כי לעומת 15q שהיא מהשרף – 17q שייכת לחיה, ובן זוגו 17p לשרף. ומעתה אפשר כבר לקחת translocations בהם מעורב כרומוזום 17, ולהתקדם לעוד צעד בבירור. כך אפשר להגיע לכל הכרומוזומים.
והחשוב ביותר הוא, שלמרות שבמהלך הבירורים שאנחנו עושים על פי translocations קיימים, ישנן לפעמים כמה דרכים המובילות אל בירורו של כרומוזום מסויים – מכל מקום מעולם לא תימצא סתירה בין הדרכים ובסופו של דבר הכרומוזום תמיד מתברר באופן חד משמעי, וכלל לא יתכן מצב שבדרך אחת הכנף תתברר כשל חיה, ואילו בדרך אחרת היא תתברר ככנף של שרף.
והנה לפנינו טבלה מסכמת, ובה כרגיל כנף p נמצאת למעלה, וכנף q למטה. למשל, חש1 פירושו, כי אצל כרומוזום 1 כנף p הקצרה מהשרף, וכנף q הארוכה מן החיה. ובדרך זו מתפרשים כולם.
טבלה 24.1
ובטבלה הנוספת שבאה למטה אכן נאספו כל ה- translocationsהנפוצים, שמביאים למחלות הדם והלימפה. והן מהסוגים המפורטים להלן:
Chronic Myeloproliferative Diseases (MPD)i
Myelodysplastic Syndromes (MDS)i
Treatment Related Leukaemias (t-ANLL)i
Acute Non Lymphocytic Leukaemias (ANLL)i
B-Cell Acute Lymphocytic Leukaemias (B-ALL)i
T-Cell Acute Lymphocytic Leukaemias (T-ALL)i
Non Hodgkin Lymphomas (NHL)i
Chronic Lymphoproliferative Diseases (CLD)i
[הטור השמאלי של הטבלה, כולל את פרטי המחלה ותדירותה, ומיועד בעיקר לבעלי מקצוע – ולכן השארנו אותו בלי תרגום].
טבלה 24.2
מופיעים כאן 33 translocations שמכסים אחוז גדול של מחלות דם ולימפה ממאירות. רק שניים מהם חורגים מן הכלל האומר שמרבית המקרים של גילויי עריות מתרחשים בין זכר לנקבה, במילים אחרות, בין כנפי שרף וחיה. בשניים החורגים כנפי השרפים מזדווגים ביניהם, וכנראה מתארים מקרים של משכב זכור..
אבל יש עוד ד' כנפים מיוחדים, שכנפי החיות והשרפים מתאווים להתחבר אליהם במידה שווה. translocations אלו הם שכיחים מאד, ויחד עם 33 הראשונים מכסים את הרוב המכריע של מחלות הדם והלימפה, כך שבחוץ נשארים רק מקרים בודדים השייכים לרשימה של ה- Rare translocations.
בד' הכנפיים הללו יש אתרים מסוימים שמושכים להידבק אליהם בכוח בלתי יאומן. סך הכל יש שישה אתרים – אבל הם מעורבים ביותר מארבעים המחלות הנפוצות ביותר. אלו הם האתרים:
9q34,
11q23 ,11q21,
14q32 ,14q11,
21q22.
כל החיות והשרפים נוהרים אליהם כאילו מצאו מקור מים חיים. הדבר מורה כי במקומות הללו, בכנפיהם של החיות והשרפים מתגלים החיוורתי – וכולם מתקבצים אליהם לינוק את השפע. והוא מעשה ידי עמלק שפתח את הפרצות, ולאחר מעשהו יבוא וייקח כל מאן דבעי. ואע"פ שכולם חולים בגללו, ה"חגיגה" נמשכת.
אמנם הראיות הן קלושות, אך שימו לב, כי ששת האתרים הללו מתחלקים לשתי קבוצות של שלוש. 9q34, 11q23 ,11q21 מצויים בכרומוזומים רגילים בעלי שתי כנפיים עם Centromere באמצע, שמעיד על מיקומם באוירא. ואילו ,14q11 ,14q32 21q22 ממוקדים ב- acrocentric כרומוזומים, שבהם לכנף השרף חסרה בת זוגו, כלומר, שאין לו כלים להתבסס בעולם. וקרוב לוודאי שתי הקבוצות האלה מהוות את ב' אפשרויות של היניקה מן החיוורתי. קודם חיוורתא נכנס לאוירא, ושם ממנו מתעשרים באמצעות הח"ד בעלי הבתים המבוססים – ומאוירא החיוורתא מתפשט אל הנזקקים שבעם, והם מתפרנסים מן המיסים של בעלי בתים, כפי שהסברנו למעלה. בכל כניסה, כדרך כל אור, הוא מתפצל לג' שרוולים – ומהפרצות שגילה עמלק בתוך החיוורתי יונקים עשירים ועניים, שעל פי זכויותיהם אינם ראויים לשפע. הוא הגורם למחלות, כמו במקרה של
Philadelphia translocation t(9;22)(q34;q11)i, שראינו לעיל.
כעת נעבור לנושא שהתלבטתי רבות אם לגעת בו כלל, אם לאו. אבל אם למרות כל הקושי ואי-הנעימות שבו, הוא יניע אפילו חוטא אחד לעצור מדרכיו ולחזור בתשובה – זה יצדיק את העיסוק בנושא במלואו.
ו/ כרת גנטית.
עוד כאשר מדע הגנטיקה היה בחיתוליו, המדענית B. McClintock מצאה גן משונה שנודד ממקום למקום בתוך הכרומוזומים – גנים אחדים הוא משתיק, אחרים מעורר לפעולה, ובנוסף הוא גם יוזם מוטאציות. על תגלית זאת היא קיבלה פרס נובל, ולאחר מכן מצאו עוד מספר גנים שמתנהגים באופן דומה.
והדבר מוזר עד מאד, כי ידוע שבדרך כלל אפילו המוטאציה הקטנה ביותר אשר משנה כרומוזום כלשהו, משפיעה על האדם בצורה כה חמורה, שקשה לדמיין. אפילו אם העובר יישאר בחיים, הוא יהיה בוודאות של כמעט מאה אחוז מקרה נכה הזקוק לטיפול מתמיד. [ואני, כאשר עברתי על פרטי 500 מחלות עם תמונותיהן, שנאספו בספר Kozlova, הודיתי לה' "שלא עשני רופא"].
מי שמכיר את התחום יודע, כי בעולם הקטן שכלול בתוך התא הכל מאורגן כה משוכלל, מאוזן ומתוחכם – שלא מותיר שום ספק כי התופעה המתוארת לעיל אינה מקרית (עיין Ayala & Kiger פרק 20 שמודים, כי למתמחים בגנטיקה כבר מזמן ברור, שאין במוטאציות שום תוכן חיובי – בניגוד לתיאוריית דרווין). אולם אם המפעל האדיר הזה אינו סתם משחק ומעשה קונדס – לשם מה הושתלו בו הגנים פורעי החוק והסדר, שמחוללים מוטאציות?
אלא בלית ברירה מוכרחים לומר, כי הגנים האלה מבצעים מוטאציות שמאפשרות לכרומוזומים להתעדכן בזמן אמת. שהרי, ואנו חוזרים ומדגישים, כי מצבור הכרומוזומים – זה כל האדם, בעבר, בעתיד ובהווה.
לכן כל אירוע בעל משמעות נרשם מייד בזיכרון הכרומוזומים, ולחייבי כריתות הוא רשום בוודאי. מעתה אין להם סיכוי לחזור בגלגול, כי הפגם הגנטי יגרום מייד להפלה. ברם צריך לפרט זאת, ולהביא ראיות.
ראשית נסביר כי כל זיווג בין איש לאישה, הבריאים לפחות בתחום זה, חייב להביא להיריון. מיליוני תאי זרע זכר מתחילים לנוע בבת אחת לכיוון הביצית של האישה, רבים מהם מגיעים למטרה, ומשתדלים בכל החוזק לחדור לתוכה. ההיריון הוא בלתי נמנע. אם כן, מהי הסיבה לכך שזוגות רבים ממתינים שנים לזרע של קיימא? אלא, לפי נתוני מחקרים שהובאו למשל בפרק 2.2.4 של Vogel & Motulsky,
50% מההיריונות נפסקים בתוך השבועיים הראשונים – כאשר לא ניתן להבחין בהיריון עדיין. ואף מתוך אלו שמגיעים למועד האבחון, 15% מסתיימים בהפלה. ומהן כמחצית ההפלות מתרחשות מסיבות גנטיות, שברוב המקרים מפסיקות את ההיריון בחודשיים הראשונים.
אבל אין להאשים בכך את ההורים חלילה, כי ידוע היטב שמחלות גנטיות רבות מופיעות de-novo [מחדש, יש מאין], בלי קשר למצב הבריאותי של ההורים. נביא לדוגמא את הנולדים עם פיגור שכלי. כפי שמוכח בבירור בפרק 8.2.1.2 בספרו של Vogel & Motulsky, בעלי פיגור שכלי קל בדרך כלל לא יחידים במשפחה, יש עוד כמותם, מה שמורה כי הוא פגם משפחתי. לעומת זאת, פיגור שכלי קשה לא תלוי במשפחה, ובהסתברות שווה יכול להיוולד בכל משפחה ממוצעת ילד כזה de-novo.
המסקנה המתבקשת, שכל מקרי מחלות de-novo [יש מאין] מופיעים מחמת הגלגולים. כמובן אי אפשר להוכיח זאת חד משמעית, כי מי יודע פרטי הגלגול מלבד האלוקים! אבל אין שום מניעה לעשות הערכת מצב בעקיפין. לשם כך תחילה נתבונן, אילו חטאים חמורים יכולים לגרום להפרעות הגנטיות הנפוצות.
ברור שנכון להיום, רוב העם, מלבד שומרי דת ומסורת, לא נזהר מאיסור הנידה שמתחייב בכרת. אין ספק כי הוא חטא נפוץ ביותר, ואעפ"כ אין ממנו השלכות רבות-משמעות לגנטיקה משתי סיבות:
א. בפגמים גנטיים קטלניים ממש לא ידועה חלוקה לפי לאום – ואילו איסור הנידה לא שייך לאומות העולם, ונוגע רק לישראל. לכן אין הוא יכול לגרום לפגמים גנטיים כלל עולמיים.
ב. אפילו העבריינים מבני ישראל ברובם הינם בגדר תינוקות שנשבו, כי מושגי הנידה ואיסורה רחוקים מהם כרחוק מזרח ממערב. וכיוון שענייני הנידה עומדים מחוץ למודעות הציבור לחלוטין, הם לכאורה נחשבים לאנוסים – ופטורים מעונש (מקור הדין בגמרא שבת, סח.; ועיין שבט הלוי ח"ט סי' קצח, רנז מאת הגר"ש ואזנר).
אמנם, איפה עובר הגבול הדק בין אנוס, שוגג ומזיד יודע רק ה' הבוחן לבבות, כי כל דבר תלוי ברמת המודעות וכל מקרה שונה ממשנהו. הכלל הוא, כי אדם אחראי על מעשיו, וכגודל המודעות כן גודל הענישה. לפיכך לא מן הנמנע כי גם עוון הנידה יידרש מהאדם, ומסתבר כי עבורו הוא יקבל בעונש סוג מיוחד של translocations הנמנים לעיל בטבלה, כגון, t(1;1)(p36;q21), t(7;7)(p15;q34)i, וכיוצא בהם. והטעם, כי שתי כנפי הכרומוזום כתיקונן מתחברות ע"י Centromere, כמו איש ואשתו שחיים בחיק המשפחה. ועל כן החיבור בין שתי כנפי כרומוזום בלי תיווך ה- Centromere,
כגון t(1;1)(p36;q21)i, נחשב כאילו בא על אשתו הנידה. ועונשו מחלת דם ממאירה.
אם כן, ככל הנראה, אין חטא הבא על נידה מהווה גורם מרכזי שאחראי על התרבות המחלות הגנטיות. ולפי השכיחות, הבא אחריו בתור – הוא בוודאי החטא של הבא על אשת איש. כי, ברוך ה', גילויי עריות עם קרובי משפחה עדיין נדירים יחסית.
אלא, בניגוד לקודמו, על איסור אשת איש הוזהרו גם בני נח. והוא אחת מאבני היסוד של חיי החברה. כאן כבר כולם מודעים לאיסור, ומבצעי מעשה התועבה יודעים בבירור שהם חוטאים וצריכים להסתתר. לכן אין כאן מצב אנוס, ולא שוגג – כולם בגדר מזידים שיקבלו את מלוא עונשם הכתוב בתורה, והוא כרת.
עתה נפנה למספרים. למרבה הבושה והכלימה הנוגעת לאנושות כולה, האחוזים שמצאתי באמצעות האינטרנט מדהימים, ולא משתנים מאומה לאומה. אולי הם עולים קצת בריכוזי אוכלוסין בכרכים, ויורדים באזורים כפריים – אבל מן הנתונים מתברר דבר מחריד, שבתוך נישואין בוגדים בממוצע 60%-50 גברים, ו- 55%-45 נשים (Atwood, Schwartz. Journal of Couple & Relationship Therapy. 2002).
לפיכך עולה המסקנה כי עד 55% נשים ובועליהן חייבים כרת. ונשווה נתון זה עם אחוז ההפלות שהביאנו לעיל: 50% מההיריונות נפסקים תוך שבועיים. לאחר מכן עוד 15% היריונות לא מגיעים ללידה – ומחצית מהם בשל פגם גנטי. כלומר, הפרעות גנטיות לא מאפשרות להתפתח ל- 57% מכלל ההיריונות.
השוויון בין מספרים בולט לעין. ועוד הוכחה – על פי הנתונים מפרק 2.2.4 של הספר
50%C,Vogel & Motulsky מההפלות על רקע גנטי נגרמות ע"י שיבושים הנקראים trisomies, ופירושם, נוכחות של שלשה כרומוזומים זהים בגרעין התא – במקום השניים שאמורים להיות, מאביו ואמו. והסיבה לדבר, כי שלושה היו במיטה: הבעל, האישה והנואף.
וזהו הכרת, כאשר החטא לא מאפשר לרדת לעולם בגלגול, ולנסות מחדש.
לכן, כל עוד לא מאוחר, יש לחזור בתשובה על חטאים אלו – כי אין דבר העומד בפני התשובה. ובנוסף, יש גם תיקונים הכתובים בשער רוח הקדש של האר"י ז"ל שיכולים לעזור גם הם. לשם מה להמתין, ולהיות בין הנשמות שרוצות לבוא לעולם, פעם אחר פעם דופקות בדלת... – ולא נכנסות, כי העיבור נקטע באמצעו.
Translocations
|
Frequency
|
t(1;1)(p36;q21)i
|
in Non Hodgkin Lymphoma (NHL) is the 5th most frequently diagnosed cancer overall for both males and females
|
t(1;3)(p36;q21)i
|
39 cases
|
t(1;7)(q10;p10)i
|
represent 3-7 % of secondary leukaemias, 0.5% and 2% of de novo ANLL and MDS respectively
|
t(1;7)(p34;q34)i
|
Rare : < 1% among T-ALL
|
t(1;7)(p36;q34)i
|
the frequency of this anomaly in ANLL is < 1%
|
t(1;19)(q23;p13)i
|
5% of ALL, or 20% of pre B ALL; found in children and young adults
|
t(1;22)(p13;q13)i
|
39 cases so far described
זיווג שרף-שרף, משכב זכור
|
t(2;3)(p23;q21)i
|
Anaplasic large cell lymphoma: translocations involving 2p23 are found in more than half cases of anaplasic large cell lymphoma (ALCL), a high grade non Hodgkin lymphoma (NHL). They involve ALK, and are therefore called ALK+ ALCL.
The most frequent ALK+ ALCL being the the t(2;5)(p23;q35) - 10% of NHL; found in children and young adults
|
t(2;5)(p23;q35)i
|
|
t(2;17)(p23;q23)i
|
|
t(2;17)(p23;q25)i
|
|
t(2;8)(p12;q24)i
|
the L3-ALL represents only 2% of ALLs
|
t(8;22)(q24;q11)i
|
|
t(2;18)(p11;q21)i
|
found in 80 to 90 % of follicular lymphomas, 30% of diffuse large cell lymphomas (sometimes with prior follicular type)
|
t(18;22)(q21;q11)i
|
|
t(2;3)(p12;q27)i
|
3q27 rearrangements present in 25 to 30 % of DLCL; about 10 % of follicular lymphoma
|
t(3;22)(q27;q11)i
|
|
t(3;12)(q26;p13)i
|
only 8 cases described so far
|
t(4;11)(q21;p15)i
|
מתוך רשימת University of Wisconsin Cytogenetic Services
|
t(4;12)(q11-q21;p13)i
|
at least 17 available cases
|
t(6;12)(q15;p13)i
|
B-cell prolymphocytic leukemia (B-PLL)
structural abnormalities of chromosome 6 are primary or secondary; deletion 6q, as well as translocation t(6;12)(q15;p13). T-cell prolymphocytic leukaemia also exists and account for 1/4 of cases of PLL
|
t(7;7)(p15;q34)i
|
3.5 % of T-ALL or T-NHL
|
t(7;10)(q34;q24)i
|
5 to 10% of T cell ALL
|
t(7;11)(q35;p13)i
|
5-10% of childhood T-ALL
|
t(7;11)(p15;p15)i
|
in 18% זיווג שרף-שרף, משכב זכור
|
t(7;12)(q34;p13)i
|
less than 5% among T-ALL
|
t(7;12)(q36;p13)i
|
at least 29 cases known
|
t(8;16)(p11;p13)i
|
rare disease (<1% of ANLL); in treatment related leukemia was found in 2% of t-MDS/t-ANLL
|
t(11;20)(p15;q11)i
|
8 available cases
|
t(12;17)(p13;q21)i
|
מתוך רשימת University of Wisconsin Cytogenetic Services
|
t(15;17)(q22;q21)i
|
found in 10% of adult ANLL; in treatment related leukemia found in 8% of t-MDS/t-ANLL
|
t(16;16)(p13;q22)i
|
5-10% of ANLL, 20% of M4
|
t(17;19)(q22;p13)i
|
less than 1% of ALL cases; 1% of childhood B-ALL
|
חלוקת כנפי הכרומוזומים לפי כנפות
חיות ושרפים
|
|||||||
 8 |
7 |
6 |
5 |
4 |
3 |
2 |
1 |
 16 |
15 |
14 |
13 |
12 |
11 |
10 |
9 |
| Y |
X |
22 |
21 |
20 |
19 |
18 |
17 |
 Philadelphia translocation t(9;22)i
Vogel, Motulsky. Human Genetics, pic.5.35
|
על הציור נראה בבירור כיצד מתפרק הכרומוזום 22, וכמעט כל קצה הכנף הארוכה q22 מתנתק, ומתחבר לסוף 9q.
|
 |
לימין: ביצית האישה, ועל גבה עשרות תאי זרע זכר שמנסים לחדור פנימה
From Guttman et al. Genetics, pic. 5.1
|
