ספר קבלה
"קן תורה"
הופך את התורה למדע
17. ביצים שוחקות ואצבע אלוקים
(המשך)
ד/ אמת יחזקאל ואמת מצרים.
נשתמש במחקר שביצע ד"ר למתמטיקה, הר' דניאל מיכלסון, במטרה להדגים ולהראות כיצד דברי הנביא יחזקאל מתממשים במציאות, על מפת ארץ ישראל הנמצאת בידינו. באדיבות המחבר אנו מציגים כאן תמצית מדבריו:
אמת הארץ היא אמת יחזקאל שוה 51 ס"מ. חישובה: לפי יחזקאל מ"ה, ז' (ראה רש"י שם ובמ"ח א') לע"ל הארץ תחולק ל- 13 רצועות, כ"א 75 מיל מצפון לדרום. מבית המקדש עד דרום ירושלים 60 מיל, ואחרי זה 5 רצועות של בנימין, שמעון, יששכר, זבולון וגד. סה"כ מבית המקדש עד רוחב דרומי של הארץ 435 מיל. כנגד זה המרחק בין מרכז כיפת הסלע עד רוחב קצה דרומי של חצי האי סיני (לא כולל בליטת רס מוחמד) 443.1 ק"מ. הסברה נותנת ששבט גד לא יפלה לרעה לעומת שאר שבטים ולא ינחל בים. וגם לא ישאיר חלק של דרום סיני למצרים. לכן גבול דרומי של גד יעבור בקצה דרומי של סיני. מכאן 435 מיל=443.1 ק"מ ואמה שוה 50.93 ס"מ. מתוך שקולים שונים "עגלנו" אותה ל- 51 ס"מ. אין כאן סתירה להגדרת הגבול הדרומי כי נתן לצרף לגד עוד 600 מ' מ"צוואר" של רס מוחמד או שוניות אלמוגים בסביבת החוף. אילו כללנו רס מוחמד ברוחב 75 מיל של גד, היינו מקבלים אמה בת 51.7 ס''מ.
עד כאן החשבון של הר' מיכלסון, שבו, כאמור, הוא מסתמך על דברי יחזקאל בתחילת הפרקים מ"ה ומ"ח. ליתר ביאור נביא את מה כתב שם הנביא, אשר בקביעת מרחקים השתמש במידת הקנה, השווה שש אמות. ובכן, כפי שמסביר שם רש"י – לצד דרום ממרכז הרצועה שבאמצעיתה עומד הר הבית נמדדו 250 קנים של רצועת הקודש, אליהם נסמכו 4750 קנים של רצועת כהנים, שאליהם נצמדו 10000 קנים של רצועת הלויים, ועוד נתווספו 5000 קנים של רצועת עיר השייכת לכל ישראל. ס"ה ברצועה הזאת לצד דרום נמדדו 20000 קנים או 60 מיל [המיל 2000 אמה].
החשבון בסיומו נתן את שיעור אמת הארץ שצפה יחזקאל: 50.93 ס"מ. אולם נדגיש כי שיעור זה אינו סופי, שהרי בצירוף חלק מה"צוואר" של רס מוחמד, הבולט מן הארץ דרומה, ניתן להגדיל את האמה עד 51.7 ס"מ.
עתה נחזור שוב למצרים העתיקה, ששם עוד מראשית הממלכה, היו משתמשים לצורך בניית הפירמידות, בתי הקבורה והפולחן, באמה מיוחדת שנקראת אמה מלכותית (Royal cubit).
ואכן ביעדים, כגון הקבורה והפולחן, מתגלה אור הייעוד אשר בין השאר מוסיף לבכור את חלק המשנה בנחלה. וכנראה דווקא על חשבון חלק משנה זה, האמה המלכותית קיבלה תוספת של טפח שביעי. ומשום כך האמה המלכותית במצרים העתיקה כללה ז' טפחים או 28 אצבעות.
ברם, ברור כי כל דבר הקשור לעולם האמת חייב להיבנות על בסיס אמות שלמות, שאם בין מידותיו תימצא האמה פגומה – סימן שאין הוא שלם ומתואם עם הייעוד.
משום כך, למשל, הפירמידה הגדולה (Great Pyramid of Giza) נבנית בדייקנות מדהימה לפי המספר השלם של האמות המלכותיות – גובהה 280.04 אמה מלכותית, וכל צד בריבוע היסוד 440.05 אמה מלכותית. ואפילו בכורסא הנמוכה שמצאו בבית הקבורה של פרעה Ramose – גובהה עד מקום המושב הוא בדיוק אמה מלכותית.
לפיכך במצרים העתיקה שמרו בקפדנות מירבית על שיעור האמה המלכותית, ואורכה נע בגבולות 52.35 – 52.4 ס"מ. השמירה על גודל האמה הייתה מוטלת על האדריכל הראשי של הממלכה, ועל פי החוק בכל חודש קבלני הבנייה נדרשו להביא לבדיקה את כל קני המידה שבידיהם – ולמי שחרג מן התקן צפוי היה גזר דין מוות. כתוצאה מכך, אפילו בביצוע תוכניות בנייה ענקיות כגון פירמידות, המצריים לא סטו מתכנון של יותר מ- 0.05%.
יצויין כי רוב החומר שסמכנו עליו נמצא באתרים:
כהערת אגב נציין, כי לראשונה האמה המלכותית בת ז' טפחים מופיעה בתקופת Old Kingdom, שהחלה משנת 2700 לפני הספירה. במשך New Kingdom (שנות 1069-1550 לפני הספירה) היא מתחלפת לאמה רגילה בת ו' טפחים. ואם ניקח לחשבון כי על פי המסורת המצויה בידנו, יציאת מצרים הייתה בשנת 2448 (1312 לפני הספירה) – אזי ניתן להסביר את היעלמות הטפח השביעי, שאחראי על הייעוד, ע"י השמטת הייעוד מידי מצרים והעברתו לישראל, דבר שהתרחש בזמן היציאה. אולם יש לזכור כי ללוח התקופות ושנות המלכים שמשלו במצרים העתיקה אין אסמכתא מוצקת. שהרי עד כה מצאו רק מקור אחד אשר מספק את הרשימה המלאה של מלכים ואת שנות מלכותם. ובנוגע לתאריכים אין לחוקרים השונים דעה אחידה, ולעתים קרובות ההפרש מגיע ל- 150 שנה.
אם כן, לפנינו שתי אמות – אמת ארץ ישראל כפי שראה אותה הנביא יחזקאל, ואמה מלכותית של ארץ מצרים. כדי להבין בבירור את היחס ביניהן, קודם כל צריך לבאר את השורש הרוחני של הנביא יחזקאל. ולשם כך נביא את הסברו של הר' החברותא.
יש להבחין, בקריאה לנביא יחזקאל הקב"ה משתמש בתואר 'בן אדם', כגון (יחזקאל, ב, א) 'וַיּאמֶר אֵלָי בֶּן-אָדָם עֲמד עַל-רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אתָךְ'. והאר"י ז"ל בפירושו לספר יחזקאל הנמצא בלקוטי תורה מסביר "לכן יחזקאל נקרא תמיד בן אדם כי הלא שאר הנשמות הם בני אדם וחוה מזכר ונקבה אך יחזקאל היה בן אדם לבד שהוא טפת קרי מדכורא לבד בלי נוקבא".
והביאור לדבריו, שלפי השורש הרוחני, הנביא יחזקאל נבחן לטיפת קרי שיצאה מהזכר מבלי להיקלט בנוקבא – כלומר אין ליחזקאל שום זיקה לעולם הכלים של קו שמאל, אלא נבואתו מבוססת על האור שזורם בקו ימין בלבד, והנביא יחזקאל ראה את מלוא קומתו – מהנקודה שיצאה מהמקור. נבואתו כללה ממילא גם את הייעוד שבמהרה בימינו ייצא אל הפועל בבית המקדש השלישי – ויחזקאל היה הנביא היחיד שראה את תיאורו המלא.
מהבחינה הזאת ראיית יחזקאל קרובה מאד לראיית מצרים, שמצאה לה ביטוי באמה המלכותית. כלומר, הצד השווה לשניהם הוא שהם שייכים לימין וקולטים את האור הנובע ממקורו, שכולל את הייעוד. ואילו ההבדל ביניהם, הוא ההבדל העקרוני שמפריד בין ישראל למצרים – אחד רואה את האור בשבירתו ופירוקו לגוונים, ואחד בתיקונו ואחדותו. ומהבדל זה יש השלכה על אורך האמה, שהיחס בין האמות חייב להיות 81/83.
וזהו בדיוק היחס שמקשר בין האמה המלכותית של מצרים לאמת הארץ שמצא יחזקאל:
81/83*52.359=51.1 ס"מ.
אך כזכור, שתי האמות, של 81 ושל 83 אצבעות, שייכות לגן עדן, בעוד שתלת רישין עומדים בהתקפלות בתוך הביצה. וכיוון שהמצרים קלקלו את מידותיהם, אור הייעוד מגלגלתא שפקד את מצרים היה הולך ונשבר, והתקבל בצורת המכות. לעומת זאת, לבני ישראל האור משך את הברכה. כתוצאה מכך ירשו ישראל את גן העדן של מצרים, ובד בבד פרשו ממצרים לעבר ארץ ישראל. שני הדברים באו כאחד מפני שארץ ישראל מקבילה למצרים, אך מתוקנת – ולכן אמותיהן עומדות ביחס של 81/83.
ממילא קיים הדמיון בין הארץ ישראל למצרים, בין בשורשם בגן עדן – בין בעולם הזה. ויותר מכך, על אף שכעת הדבר נסתר מעינינו, גן העדן הוא פה על האדמה. וכפי שגן העדן של מצרים מתפרס על פני שטח מצרים אחד מול השני, ואיננו רחוק מן הארץ, שעוד נותרו ביניהם כמה נקודות חיבור ידועות – כל שכן זה נכון לגבי ארץ ישראל, ואחת מנקודות החיבור בין גן עדן לארץ מצויה במערת המכפלה בחברון. ולאור זה נאמר בגמרא: "מערת המכפלה רב ושמואל חד אמר שני בתים זה לפנים מזה וחד אמר בית ועלייה על גביו" (עירובין, נג.). כלומר, מחמת החיבור למערת המכפלה יש שתי תכונות של תלת רישין – מצד ההתקפלות בתוך הביצה היא "שני בתים זה לפנים מזה", ומצד התפשטות זה למעלה מזה היא "בית ועלייה על גביו".
וקל להבין, כי מקומות החיבור בין גן העדן לארץ – אינם אלא הנקודות שבהן נבקעת הביצה. באמצעותן תלת הרישין נעתקים מן הביצה, ובהתפשטותם יוצרים את העוה"ז שמחובר 'בצווארו' עם גן עדן.
כעין זה כתוב בזוהר (זוהר בראשית דף קכט/א) "מערת שדה המכפלה כדקא יאות וקודשא בריך הוא עבד כלא לאשתכחא האי עלמא כגוונא דלעילא ולאתדבקא דא בדא [שם מערת שדה המכפלה ראוי לה, והקב"ה עשה כך שיימצא עולם הזה מעין העתק מלמעלה ולהדביק זה בזה]". ובמקום אחר הזוהר אומר: "וכד נשמתא נפקת מהאי עלמא עאלת במערתא דכפלתא דתמן איהו פתחא דג"ע [וכאשר נשמה יוצאת מעוה"ז עולה במערת מכפלה ושם הוא פתח של גן עדן]".
בגן עדן של מצרים יש אתר המזוהה עם ים סוף אשר ביציאה ממצרים נבקע לפני ישראל, אך הטביע את המצרים. ובכלל, כל המסע ממצרים לארץ ישראל – הוא בגדר מבחן הכניסה לגן עדן. משום כך היו במסע 42 חניות, שמפורשות בפרשת מסעי (במדבר, לג) – והן כנגד 42 דינים שהיה המצרי חייב לעבור לקראת כניסתו לגן עדן. כאשר היו ישראל עוברים את הדין בשלום – בחניה שכנגדו לא נרשם בתורה שום אירוע. וכן על מרבית החניות במדבר אין אנו יודעים מאומה מלבד השמות. אבל בכל פעם שהיו נכשלים בדין הגנוז בחניה, התורה מספרת את מה שאירע באותה חניה, וזהו תוכן חומש במדבר.
יש להוסיף כי למקור הדינים במצרים שימשו 42 ערי מטרופולין, שלפיהם מצרים נחלקה ל- 42 אזורים ריבוניים (Nomes), מעין המדינות של ארה"ב. כל אחת מהערים נתנה את דינה – וכנגדן הוקמו בארץ ישראל 42 ערי לוויים (במדבר, לה, ו). [הקשר הפנימי יתברר בע"ה בחלקו השלישי של הספר].
ובמבט מעמיק במסורת מצרים העתיקה, נראה כי הביצה תופסת בה מקום מרכזי.
ה/ ביצה במסורת מצרים עתיקה.
נתחיל בסדרת תמונות של מצריים שחיו לפני כשלושת אלפים שנה, והן נשמרו הודות לתרבות הציור של דמות הנפטר על ארון הקבורה.
במבט על פניהם, ניתן לראות כי אין הם ברברים כלל אלא אנשים עדינים, בעלי שכל ומידות – ולא לחינם השתכנו ביניהם בני ישראל, ולא רצו לעזוב את ארצם.
אזהרה! אין להביט בפניהם בהסתכלות גסה כי אם בהצצה, בשביל שלא לפגוע ח"ו בכבוד המת. שהרי מתוך הנחה שגויה שלשם המדע הכול מותר – כדי להוציא פריטים אלה, בזזו וחיללו את קבריהם. והם סבלו הרבה, שהרי אפילו על גופם לא חסו, כבודם ומנוחתם נרמסו, ויש לבקש מאת ה' שברחמיו ישלח להם מנוחה נכונה.
(התמונות מאתר אינטרנט: http://www.touregypt.net)
זו הייתה אומה נשגבה, אלא הם הרשיעו עצמם בשעבוד ישראל. ההרגל שלפיו כל עבודה שחורה ובלתי נעימה, אמור אדם אחר לעשות במקומך – משחית מאד את המידות. ישראל עבדו כפועלי בניין, עשו עבור מצריים את כל עבודות השדה והעבודות המלוכלכות בבית. הרמב"ן (שמות, א, י) מסביר כיצד פרעה במכוון, שלב אחר שלב, היה משריש בעמו את התודעה כי ישראל הם אומה שפלה, ומוטב להפוך אותם לעבדים. "שטיפת מוחין" לקחה לו זמן, ואילו בתחילה המצרים לא היו כה רעים ומושחתים.
מחכמת מצרים לא נותרה לנו שום מסורת חיה, ובאפשרותנו לדון בה אך ורק על פי הכתוב בפפירוסים, ועל סמך הציורים שנשמרו בבתי הקבורה. אולם אף המתגלה ממקורות אלה מרשים למדי, ויש בו כדי לספק מידע חשוב. הנה, למשל, המלאך שמרחף מעל פני המת. הידיים והכנפיים מצוירות בדיוק כפי שמתאר אותם הנביא יחזקאל (א, ז): "וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם". ויש לו רגלי ציפור, בהתאם לנאמר בגמרא (ברכות, ו. ורש"י גיטין, סח:) ובזוהר (במדבר דף קעב/א ותוספות לזוהר דברים דף שח/ב) – כי בלילה רגליהם ככף תרנגול. כלומר, היה להם מידע נכון ממקור שאינו תלוי בנבואה או בתורה שבעל פה השייכות לישראל.
התמונה מצד שמאל מתארת את טקס פתיחת הפה, החשוב ביותר לנפטר. טקס זה קיים הבן הבכור מארבעת הבנים. ואפילו מבלי להיכנס כאן אל הפרטים, מובן, כי כל העניין מקביל לארבעה בנים שעליהם דיברה התורה, ומוזכרים בהגדה של פסח. ובנוגע לחשיבות טקס פתיחת הפה יש לומר, שכך רז"ל דורשים את המילה פסח – 'פה סח', ומסבירים שאין הגאולה באה אלא בתיקון הפה (אי"ה עניינים אלו יתבארו היטב בחלקו השני של הספר).
פתיחת הפה לנפטר ע"י בניו ובנותיו. והוא תיקון פה – על פי הקבלה, בסיס לכל התיקונים האחרים
וכך נראית בריאת האדם בגן עדן (תודה למר Gonzalez על הרשות להדפיס את תמונותיו):
למעלה, מימין לשמאל:
מלכתחילה העולם נברא במתכונת זכר ונקבה. אבל בפועל קודם נברא האדם לבדו – וחוה הצטרפה אליו בשלב מאוחר יותר
כעת נעבור למסורת של הביצה הקדמונית. ספר המתים בפרק 54 כותב (תרגום לאנגלית Budge):
I am the Egg which dwelt in the Great Cackler. I go round about his egg [to protect it]. I keep watch over the Egg of Kenken-ur (the Great Cackler). I grow and flourish as it groweth and flourisheth. I live as it liveth. I snuff the air as it snuffeth the air.i
אם כן, לדעתם העולם בראשיתו נברא מביצה של אווז קדמוני שמכונה המגעגע הגדול, ומטעמים ברורים – לשוכנים בגן עדן יש עניין גדול לשמור על שלמות הביצה פן תישבר, שהרי בזה תלוי כל אושר חייהם.
לפיכך ממעל לכל הם ציירו אווז הפורס את כנפיו משני צדדי הביצה, ודמות הביצה תופסת מקום מרכזי בפרשת החיים שמצפה לנפטר לאחר המוות:
2000 Grisel Gonzalez http://www.grisel.net ©
All Rights Reserved
From The Book of Caverns by Taylor Ray Ellison
האליפסה שמקיפה את העולם מסמלת את הביצה.
אולם קיימת סדרת ציורים אחרים, שלפיהם הביצה היא הנחש. הם אמורים ללמד כיצד הביצה נבקעת, ונסביר את העניין בקצרה.
ברור כי כל דבר שמהווה גבול, כגון הקליפה שמקיפה את הביצה, בנוי מכוח ההפרדה – שכן זוהי תכלית הגבול, להפריד. אך בהפרדה טמון גם כוח הנחש להסית את האדם להיות עצמאי ולא להתחשב ברצון ה'. מטעם זה קליפת הביצה מתחלפת לנחש שיש לו ה' ראשים, כנגד ה' ערלות שמונה מדרש תנחומא (וישלח, ה) – ולפיו אברהם לפני שנימול כאילו היה אינו שלם בה' אבריו. אפשרות אחרת להסביר את ה' הראשים היא, שהם כנגד ה' אותיות סופיות מנצפ"ך של אלף-בית, ועליהן הזוהר (בראשית דף קא/א) אומר: "מנצפ"ך חמשה גבורות". כידוע אותיות מנצפ"ך משנות צורתן בסוף המילה, במקום הגבול, והן עושות זאת תחת השפעת הנחש – המ"ם נסתמת וכביכול מתבצרת בהפרדתה, ושאר האותיות מחמת התחזקות היצר שומטות את רגליהן למטה. ואדרבה, כאשר אותיות אלה מופיעות באמצע תיבה – הן יכולות להתגבר על היצר, ולא ליפול ממדרגתן. באופן זה ה' אותיות מנצפ"ך קשורות לגבורה, אשר לפעמים מקבלת צורה של שלטון האגרוף והכוח – ומפילה את בעליה. אך יש עוד גבורה אמיתית, שמתגברת על היצר על פי הכתוב: "אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ" (אבות, פ"ד).
למעשה כל הדוגמאות מורות על דבר אחד, והוא שכיבוש מוחלט של היצר שקול לכריתת הערלה. ולפיכך ה' אותיות מנצפ"ך הן ממש כנגד ה' ערלות – וכנגד ה' אברים שתיקן אברהם בברית המילה. כלומר, הערלה יכולה להיאחז בה' אתרים, שבהם היצר תקיף מאד. וה' יצרים הללו – הם ה' ראשי הנחש אשר מפתים את האדם שיסטה ולא יקיים את רצון הבורא.
ובכן, ה' ראשי הנחש מעמידים את האדם בפני ניסיון. אך אין מטרת הניסיון שאדם יחטא ח"ו – אלא שיקיים את דבר ה', ויקבל שכרו. כי בסופו של דבר גם הנחש שלוחו של הקב"ה הוא, וכאשר אדם מקיים את רצון הבורא – הוא כביכול מממש במציאות את מחשבת ה' במעשה בראשית, וע"י כך מחבר בין הראש לסוף. הוא שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה", או בלשון הזוהר (ספרא דצניעותא דף קעט/א) "דחויא אריך ומתפשט לכאן ולכאן, זנבא ברישא [שהנחש מתארך ומתפשט לכאן ולכאן, זנב בראשו]". וזה שרואים בתמונה הימנית לעיל. ולו קיים אדם הראשון את דבר ה', ולא חטא בעץ הדעת – היה הראש מתחבר מייד עם הסוף, והביצה הקדמונית לא הייתה נבקעת לעולם.
ברם, כל עוד המציאות אינה תואמת את מחשבת בורא, הזנב לא משיג את הראש – והפער שנוצר, הוא פרצה בביצה שנראית בתמונה השמאלית. וממנה מתחיל שלב חדש בהתפתחות העולם, דרך הבקע יוצאים תלת רישין בהתפשטות וכן הלאה. אמנם לא ניתן לשנות את תכנית הבורא, אלא פשוט כל פרשה מתארכת, ותדרוש לסיומה ו' אלפי שנין. והוא שכתוב בזוהר לעיל, "שנחש מתארך ומתפשט לכאן ולכאן" – כלומר, בלית ברירה הנחש יתארך כדי לכלול בתוכו את כל התפתחות העולם בתקופה נוספת של ו' אלפים שנה. אבל בסופו של דבר התכנית תתקיים במלואה, וזאת אומרת כי לנחש המקיף בכל מקרה "זנב בראשו".
כן מבאר הגרי"א חבר בספרו פתחי שערים (נתיב פרצוף א"א, כד), ומוסיף כי נכון למצב הנוכחי – הנחש שמקיף את העולם עם 'זנבו בראשו' שורה במזלות. גם את זה ידעו המצרים הקדמונים לפרטי פרטים, אך אין כאן מקום להאריך בעניין, ועיין למשל בספר:
Adrian Gilbert, Robert Bauval. The Orion Mystery
אם כן, ללא כל ספק, חכמת מצרים הייתה גדולה מאד [ולדוגמא, וכי יש היום מי שיכול להפוך את המים לדם או לפקד על צבא צפרדעים, כפי שעשו חרטומי פרעה בשתי המכות הראשונות]. ובכל זאת חכמת שלמה עלתה על חכמתם, כפי שנאמר: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלמה מֵחָכְמַת כָּל-בְּנֵי-קֶדֶם וּמִכּל חָכְמַת מִצְרָיִם" (מלכים א, ה, י). וזהו הנושא של הסימן הבא.
 פירמידות בגיזה
|
 הכורסא של פרעה Ramose
Metropolitan Museum of Art N.Y.i
באדיבות Bob Partridge
"Ancient Egypt" magazine, www.ancientegyptmagazine.com
|
 הפירמידה הגדולה של פרעה
i(Hufu) Heops בגיזה
|
|
 |
|
 אמה מלכותית בגודל 52.359 ס"מ. קטע מציור 'מאזני הדין לאחר המוות' השייך לשושלת 19,
בערך שנת 1300 לפני הספירה. ניכרת חלוקת האמה לז' טפחים ולכ"ח אצבעות
|
|
 פרעה Khafre
|
 פרעה Siptah
(19st Dynasty)
|
 מסכת זהב פרעה
Psusennes I
(21st Dynasty)
|
 פרעה Djoser
(3st Dynasty)
|
 Ramses II
(19st Dynasty)
יש אומרים כי בביתו גדל משה רבינו
|
 פרעה Paduamen
|
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 פתיחת הפה לנפטר ע"י בניו ובנותיו. והוא תיקון פה – על פי הקבלה, בסיס לכל התיקונים האחרים
|
 "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. וַיִּקַּח ה' אלוקים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן" http://www.touregypt.net
|
 "וַיִּבֶן ה' אלוקים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם"
© 2000 Grisel Gonzalez (http://www.grisel.net)
All Rights Reserved
|
וכן, לדעתם של המצרים הקדמונים, מבנה החלל של העולם הבא שאליו מגיעים לאחר המיתה – איננו ישר אלא מעוקם. על כך מצביע המדען הרוסי Chegodaev בהקדמה לתרגומו של 'ספר המתים', ועניין זה מבוטא באופן סמלי בתמונה שבצד ימין. דמות הביצה מבפנים מדגישה ביתר שאת את מה שמסמלת צורת האליפסה.
|
 תמונה מקבורת Tuthmosis III
(sixth hour, middle register)
באדיבות drs.Wim van den Dungen
|
|
 |
→ תמונה מקבורת Tuthmosis III
KV 35 http://www.semataui.de
מספר הראשים הולך ופוחת כמידת התקרבות הנפטר לקראת יעדו בגן עדן, כפי שיבין הקורא מהמשך הדברים בסימן 18/ב
|
